בוא הביתה.
ברגליים לאות טפס בגרם המדרגות האחרון.
בוא אלי,
עייף, מאובק ומסואב.
הנח לי לרחוץ את ריח הדרכים,
להשיבך אלי.


בוא הביתה.
שולחן ערוך לשניים
מוזיקה ישנה פוצעת פטיפון חורק
אויר תל-אביבי עומד מבעד למרפסת פתוחה
ריחות של חג ושבת
מיטה ריקה.
ונוכל, סוף-סוף
לעשן ולשתות ולצחוק ולהיות

הכל כבר מוכן, דרוך בציפייה
שעונים האיטו תקתוקם
העיר השקיטה המייתה
לחזות בשובך.
כי כבר הלכת מספיק רחוק ממני.
בוא הביתה
בבקשה.

16/06/07

השבוע האחרון הכי בלתי-נסבל.