השחור של הלילה הוא הלבן של חיי
ואני זורם בו כמיליון חלקיקי דם או זרמי
חשמל מעליי ציפורים טורפות מחכות
על העץ
לפעמים אני יודע שהן מחפשות
לנקום או לנפול אל מתחת לגלגלים המהירים שלי
והלוואי שאנשים שאני שונא היו בכסא ליד הנהג,
לידי
אני דורס אנפה או חסידה או את העתיד
והבטן הרכה מתכווצת לי על כל כתם של דם ושברים
בפגוש
אם היתה לה בפה מטפחת קשורה ובה רך קטן שלי?
- ליאור אומרת אולי היה לה היטלר חדש, וטוב כי מת...
אך אני חושב אולי - משיח, אולי
- מציל ישראל, והרגתיו?
מי יצילנו מי יצילני? (מי? מי? מי?)
אני הורג חסידה או אנפה
ואין זאת אשמתי,
לא ולא, ולמה?
אני דורס אותה ושוטף את הדם
וזה כלום -
מות החסידה - (זה כלום
כמו לגלות שחברה שלך התנשקה פעם עם הבחור שמאוהב בה עכשיו.)
[ציפורים - תיזהרו - שלום - תגיע]
[אהבה - לפרוח ולעוף]
