כענן בוגד חלפו האושר והתום,
כנחל קיץ התרוקן החלום,
זכר האתמול בצבעיו העליזים
התחלף לגוון פני המתים,
לבבות שהיו ברינה שרים
התמסרו אל השנאה התהומית,
גופות ציפורים פצועות
בכל השדה פזורות.
ציפור אחת מטורפת, פרועת סער,
מחפשת אחר הטרף - טרף שווא;
מתי כבר תיצנח אל המרגוע בדום -
אולי ללא נוחם, אך בלי חרון?
גן העדן כבר מאחורינו
אך זכר הפלא יכול עוד ללוותנו
גם עד היום האחרון -
אז למה לתת לטירוף להרוס?
10/04/05 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.