בס"ד רביעי 9.30    27.04.05  חול המועד פסח תשס"ה

ואיך א' יקרה אוכל שלא להרגיש נבגדת
איך א' יקרה אספר על דברים נחמדים
כשבתוך משפחתי, אני זרה?
כבר גמרתי עם עבודות פנימיות
עכשיו התחלתי לחיות.
והנה אחותי מסעודת חג
יוצאת עם סלים, מדריכה את בנה
לבל ינדנד את התיק
שלא ישפך שם דבר מה...

איך אוכל להרגיש שייכת
כשאחותי יושבת לידי בסעודת
החג, יושבת לידי, ואני לא קיימת...
שרשרת מגנט למניעת כאב ראש
גילתה אצל אחת מתושבות מקום מגוריה
ועכשיו היא על צווארה...

וכשאני רציתי לעניין אותה
לא הייתי מספיק חשובה
לא היה לה עניין במרכולתי
כי אני היא אחותה,
ואני הרי לא שווה.

היא אוהבת להיות המלכה.
תמיד אהבה, תמיד רצתה להיות היחידה.
היא הצליחה, אכן, לדחוק את אחותה
ולהתעלם מקיומה...
ואני חשבתי שעברתי גם את זה.
שכחתי כבר את הסיבה לעבודה
פנימית קשה ומיגעת.

והנה נהייתי לי סינדרלה
חזרתי כענייה לביתי
ורק כשהבנתי את העניין
שבה אלי מנוחתי

אחי עם בנותיו ומשפחתו
לתורכיה נסעו
להינפש מאירועי החג
עוד לפני שהתחילו.

לסתם ארוחת מועד הוזמנו הם
אל סבא וסבתא.
גם בתי הוזמנה, אך בגלל שנוי
תוכניות אצל אחי
הוחזרה היא אלי במהרה

ומה שנוי התוכנית?
מסתבר, מפי אבי אני שומעת,
כי אחותי זו המלכה הנזכרת לעיל
זו שאוהבת לארגן ולהיות
היחידה בסביבה,
נפגשת עם אחי ובנותיו
במכמורת, לשם בילוי משותף.
אז איך לא ארגיש פתאום נבגדת,
על כי אותי אין היא משתפת?
ומאחי, הס מלשאול...

מה גם כי כבר חשבתי שהשתחררתי
מכל חשבונות סתמיים.
אלי היא מתקשרת רק לשם
ארגון או תשלום עבור דבר מה.
יש לה אחות, נזכרת היא פתאום.
אבל סתם שלא לצורך...?
מה... אבל... לא חשבתי...
הכל היה ספונטאני...

מילים באות בקלות,
אבל הן לא מצליחות לכסות
על ריקנות ונבגדות
שכחתי כבר שצריכה
אני לשים שריון לפני פגישה
שכחתי כבר שלא לארץ מכורה
אני מגיעה...

אלא למקום של זרות וניכור
חוסר שיתוף ופירגון

רק אבא עוד לפעמים מספר מה,
רק הוא עוד לפעמים מלבה
את אש הלהבה
שומר על גחלת של שייכות
איתי, עם בתו הבכורה...