מצלמים את הפנים
את פעימות הלב
כמו תמונת חול
אי אפשר לנקות את הצער
מהמילים
את שוכבת על המיטה
מביטה בתקרה
ואני מחפש רכבת תוהה
עצובים השניים
ועכשיו נבלעים בהמון פנים
עונשים וסיפורים
אי אפשר לכתוב יותר
אני שותה מהכוס
ואז מביט מהחלון
הוא ייפתח אלי
כמו שאת באת והבטת בי מאחור
זה האושר
זה מה שנותר מפאזל ענק
שלא ידענו איך להניח אותו במקום
יש פקק תנועה ביציאה מן העיר
אנשים נשארים במכוניות מפוחדים
מאזינים לרדיו
ואנחנו מגלגלים חלומות בראש
עד שהלילות נעלמים בתוך בקרים רגילים
לא למדנו דבר חדש
עונשים ותהיות
את קוראת מהספר
ואני נזרק לאחור
הגילאים חולפים
עונות משתנות
השארנו את התיק ונסענו לאכול במקום רחוק
אחר כך כשחזרנו
לא הכרנו את עצמנו
מול דלתות נטרקות
עומדים כמו שני אנשים בודדים
הלב פועם בשבריר של שנייה
עד שהוא מתפקע ומשאיר סימנים כחולים
פינות עגולות
השארתי את הבדל בתוך הכוס
כשהתאהבתי, לא הרגשתי איך הזמן משתנה בלעדיי
ואת עמדת ברחוב
עצרת מונית, נסעת
בדירה השארת לי
פתקים תמונות
חול נודד, ים מוקף סירות
אי אפשר לכתוב על זה
יותר
גם היופי נלקח מאיתנו
כשאנחנו מתפתלים על האדמה
צובעת את הפנים באיפור דק
אני מרוח בדם
כשזה יחלוף
נחזור אל הדירה
את תביטי בתקרות
אני אחפש רכבת דוהרת |
