פעם היה יותר טוב. פעם, כל מה שנוסטלגיה עכשיו היה הווה ואז
דברים היו אחרת. אני לא זוכרת למה הדברים עכשיו הם כמו שהם.
איזה מין צירופי מקרים שמימיים או אחרים לקחו תפקיד בקביעת
סדרי החיים הנוכחיים שלנו. נראה כי הדברים פשוט "הסתדרו" ככה
בסופו של דבר. דברים משתנים אני מנסה להגיד לעצמי, להוכיח מעל
כל שמץ של ספק שכל מה שקורה עכשיו זה לא באשמתי. אבל זה כן,
ולא כי הנשים תמיד אשמות בכל, אלא כי צריך שניים לטנגו [תמיד
שנאתי את הביטוי הזה]. אנחנו לא רקדנים כל כך טובים לכן היינו
מבלים את רוב זמננו בברים עבשים או אחד בתוך השני, תלוי אם היה
חשוך מספיק או שהיינו צריכים לייצר תאורת לילה מלאכותית. בשני
המקרים מצאנו את עצמנו. ועכשיו? פעם כשהייתי מאבדת דברים אמא
שלי הייתה אומרת לי לחפש במקום האחרון שראיתי אותם. אבל אני לא
זוכרת איפה ראיתי אותנו לאחרונה. מה שבאמת מפריע לי זה שאנחנו
כמו כולם. המחשבה הזו רובצת לי על כלי דם שונים שמעבירים חמצן
למקומות אסטרטגיים בגוף, זה מפריע לי לישון בלילה. לו רק היינו
יכולים להטיל על עצמנו שוב קסמים ולחשים, לארוב לעצמנו בפינה
לצעוק "הפתעה" ולהיבהל בכל פעם מחדש.

הוא היה מוכן לכתוב לך שירים. לצרף צמדי מילים אל מטאפורות
ודימויים ולשזור לך רעיון נשגב של אהבה שהיא מעבר לבינתנו
שלנו, אהבה כה עמוקה שהיא מובנת רק לנפשו של המשורר עצמו. הוא
היה מוכן גם להלחין אותם לשיר. בשבילך. יש בו משהו מתוק. יש בו
משהו שגורם לך לרצות לרוקן את נפשך מעול חטאיך ולהתחיל את הכל
מחדש, כאילו כלום לא קרה. יש בו משהו שגורם אפילו לתל אביב
להיראות כמו תקווה. יש בו משהו, אבל אין לו אותך. ומבחינתו זה
אומר שאין לו כלום. ובעולם נכתב שיר אחד פחות.

הכאב היה אמיתי. בין כל הדברים המזויפים אצלנו: הג'ינס,
הדיסקים החיוכים והאורגזמות לפחות הכאב היה אמיתי. אף פעם לא
הרבצת לי, לא כי לא רצית אלא כי הרבה פעמים פשוט לא רצית לגעת
בי, המחשבה העבירה בך כאב שהבנת שלא ישתווה לעולם לכאב של מכות
כאלה ואחרות. אז ישבת וחלמת על נשים אחרות שמדברות יותר
וגומרות מהר וסולחות לך כשאתה מכאיב להן. קשה לנו להגיד את
האמת, אולי זה עניין של אופי מחורבן אולי זה עניין של דמיון
מפותח יתר על המידה, בכל מקרה אותי זה לימד לשתוק. הרבה. השקט
היווה סוג של פתרון שאף פעם לא ציפיתי ליהנות ממנו. אותך זה
לימד לשקר, כי לרוב אתה מעדיף את הפתרון הקל. בתגובה להכל היית
טוען שהשתיקות שלי הן גם סוג של שקר. אבל זה לא נכון זה רק
נראה ככה כי הן כאבו לא פחות מהשקרים שלך. לקח לנו הרבה זמן
להיפרד, כך שכשנפרדנו זה כאב נורא. כך השלינו את עצמנו שהיה
כאן משהו. אני יודעת עכשיו שזה לא נכון כי עם כל הכאב והכל,
אפילו פאנץ' ליין לא הצלחתי להוציא מזה.