ניסיתי לכתוב שיר ראפ... רק כדי להבין מה כל כך טוב בסוג
כתיבה הזה (בעברית, כי באנגלית זה עוד יפה)... הנה משהו לצחוק
עליו קצת... have fun :)

חבר דוגמן על, חיפושית אדומה, חדשה,
בתל אביב דירה, אם עדיין לא הבנתם אני לא סתם אישה.
כסף, כסף כסף, מסיבות בלאגנים,
לבוש רק בסטייל, כשיש מזומנים.
מה? מה אני רוצה כבר, אין לי המון בקשות!
איך לא מסתדרים עם כל כך מעט דרישות?
אני סטייליסטית בנשמה, אוכלת את כולם,
לא שמה על אפ'חד, מפוצצת ת'עולם.
מחפשת אהבה, אבל הסלקציה חריפה,
חושבת שרק אני יודעת מה אני רוצה.

קצת הזוי מותק... את לא חושבת?
קצת הזוי... בייחוד במצבנו,
אין סיכוי, תפסיקי כבר לחלום,
שום דבר טוב לא יצא מזה עד היום...

לקפוץ לסיבוב קניות בשנקין, לחזור עם שקיות,
ערמות של בגדים, כל שנה חלוקת תרומות,
לנזקקים, לחיילים בודדים ואחרים,
מפעל על שמי, שיביא עוד מרשרשים.
שמה מעיל, מייק-אפ, עיפרון שחור,
יוצאת לכבוש ת'עיר, נשמה תחכה בתור,
יש עוד מיליונים שאותי רוצים, משחקת אותה אדישה,
אולי תצליח אם תהיה לך חתיכת גישה.
אני במסיבה, פשוט הכי שווה,
בנים רואים אותי אומרים "חתימה בבקשה",
נסה אותי מאוחר יותר, כי אני לא זמינה,
אולי תתגבר על הקנאה ונדבר עוד שנה...

קצת הזוי מותק... את לא חושבת?