גשם יורד,
טיפות מטפטפות,
כשהערב מתאבד,
מכבים את האורות.

כשאני אומר שזה הסוף,
ושצריך לומר שלום.
את אומרת שזה הזמן,
לקחת זמן לנשום.

נגיעות קלות שוברות,
מחסומים שרק נבנים,
כי בדרך אל הלב,
שכחנו את מה שבפנים.

הנוף לו מתרחק,
כשאת עושה שלום.
מנופפת בידיך,
גומרת את היום.

ואני לבד נשאר,
יושב על האוטובוס.
מרגיש איך האהבה הופכת,
לעסק קצת מאוס.

נגיעות קלות שוברות...

שנים על גבי שנים,
רוצים רק לאהוב.
כי בדרך אל הלב,
שכחנו איך זה שטוב.

כשבוקר יעלה,
כששמש תנקר,
מחלום רטוב עליך,
אני אז אתעורר.

ואולי זה לא נועד,
אולי שמי הוא לא גלעד,
אך מספרים עליי,
שאני בחור דיי נח...

נגיעות קלות שוברות...

שנים על גבי שנים...