הוא רואה ומבדיל ויורק ונוטף.
אורז את מזוודת החול ושט בחשמלית לסמטאות קעורות. האש פאפיס
שמגרדות להן שאריות זרע קרוש ואגלי זיעה מהולים בגזים וזעקות
נשם חומרנית. בין השניה לרביעית הוא יחדור לליבת תתי המשרדים
ויתפלש בדיו וקפה. המון קפה.
ער, חייב להיות ער. ללקק בדים יקרים ובערב לצחצח חזק, להסיר את
הפורמלין שדבק בלשונו.
עוד מעט גם זה יעלם ואז יפרוש לזונות ולקסיס. הוא ירצה לחיות
לדקה ולמות לנצח. הצחנה ממנה נשאב תעטוף אותו, תשרוט ותטיל בו
את מומי הלילה. לשתות, צריך עוד כוס, עוד חבית, אוקיינוס של
אלכוהול. כעת אני המלך הרוזן והדוכס פון שולצנרייך והכל, הכל
מותר. אנגוס בדגדגנך ואשרוף ערוותך בלהבות תשוקתי. ארטש מעיי
ממונים לעיני כל.
אתפלש בזוהמת בטלה ואגנוב מחזירים מבושמים. דמם ידלל את כל
שמנת אלזס לוורוד מיימי בזוי. בשחרית הינני רוכן ובערבית
תורכם.
והיפות, היפות יהיו בתור לאשה עם השומות על פניה. אחת אחת
יושחתו פניהן ולחצי נחמה שליחי האל, לבושי שחורים, יחלקו בדליי
פח מטונפים קצת שכל.
כמה זעם בשביל 5 דולר. זה המירב שיוכל לרכוש לעצמו בנשיאים
המתים שגרגרו ועקצו את כיס מכנסיו. יותר טוב מקדלי חזיר או מגע
זר.