הם אמרו שזה לא יחזור,
הם אמרו שהכל נגמר לא יהיה עוד.
תמיד שמעתי רק מילים
הבטחות שהם הבטיחו,
אך תמיד הסתכלתי מהצד כשההבטחה נשברה,
אני לפעמים חושב, שואל את עצמי
"למה הם מפרים את הבטחותיהם?"
הפעם זה יהיה שונה, הכל יתקיים
הם לא שכחו, הם לא יוכלו לשכוח"
והם באמת לא שכחו, כל הזמן הזכירו
את זה ואפילו הקדשנו לזה יום בשנה,
אבל... זה תמיד חוזר,
הם לא מתאמצים, הם רוצים בכך,
אבל האם אנחנו רוצים?
או שקולינו אינו חשוב?
אנחנו רק חייל קטן במערכה של משחק שחמט גדול?
הכל יחזור, בזה אני בטוח,
וכל פעם מחדש הם יבטיחו שזה לא יקרה שוב,
רק הבטחות, שעד כה אינן מתקיימות,
"הם יגלידו, הצלקות יעלמו, הזמן יעזור"
כך אתם אומרים,
אך הזמן עובר והצלקות עדיין קיימות
והפצעים טרם הגלידו,
האם הם אי-פעם יגלידו,
איני יודע,
אולי יש עוד תקווה והיא אינה נגמרה?
כך אני חושב, אבל הבטחות עוד יובטחו את זה אני יודע בוודאות
ואתם... הם... אני... הכל יחזור.