שוב יושבת וכותבת מחוסר ידיעה.
כותבת כי כל המחשבות שמציפות אותי לא נותנות לי מנוח.
הכרתי אותו כמו כל אחד הוא היה הוא ואני הפעלתי את "קסמיי".
דיברנו, צחקנו, הבטנו ואז הוא ניסה.
נרתעתי וסובבתי את הראש, כנראה עוד טריק מפורסם שרק גרם לו
לרצות לעוד כמה ימים.
התכתבנו, התחייכנו, התרחקנו פיזית לימי מנוחה בבית,
והמשכנו...

הוא רצה ואני עוד לא ידעתי, הוא נישק ואני המשכתי.
רציתי אותו גם אם זה היה רק לרגע, רק כדי לחוש קרבה אליו או אל
בכלל.
הוא כתב לי שהוא חושב עלי, הוא צייר את שמי וחתם בשמו.
הופתעתי ממנו, הוקסמתי מהחיוך שלו, חשבתי עליו...

ואז הרגש עלה, התשוקה והמגע ניצחו בקרב על המחשבה.
ואז הכל קרה וכבר לא הייתה לי דרך חזרה.
נראתי מרוצה, אבל רק למראית העין והוא כמו כל גבר לא חשב יותר
מידי, קיבל את מבוקשו והיתרצה.
הוא המשיך לחייך, המשיך להקסים ואני רק נפלתי עמוק אל תוך באר
של מחשבות...

שוב יושבת וכותבת מחוסר ידיעה, כותבת כי אין לי מנוחה.
כל כך הרבה שאלות אני רוצה לשאול אותך אבל אתה אינך יודע שום
תשובה.
הימים הולכים ומתארכים אך הזמן לאט אוזל...