אני אוהבת פופיקים, תמיד אהבתי מאז שאני זוכרת את עצמי.
אני אוהבת את הפופיק שלי אבל גם פופיקים של אנשים אחרים.
אני אוהבת ללטף את הפופיק של אורי, החבר שלי. יש לו שערות
מסולסלות שחורות שם, וזה נעים לי ביד. זה נעים גם לו, למרות
שהוא תמיד מנסה לשכב איתי אחרי זה למרות שאני תמיד אומרת לו
שאני לא מוכנה עדיין.
אני מדגישה את ה"עדיין" כדי שלא יילך, ואני בדרך כלל עושה לו
ביד אבל בזמן האחרון גם זה לא מספיק והוא דוחף לי את הראש לשם.
אני לא אומרת לו שיפסיק כי הוא החבר שלי ומותר לו ואם לא עם
החבר שלי אז עם מי, ומה הבעיה שלי בכלל. חברה שלי, חלי, שאורי
יצא איתה קודם, עשתה את זה איתו במכונית. היא סיפרה לי אז
כשהיו ביחד ונורא קינאתי אבל לא אמרתי לה כלום כי הוא היה החבר
הראשון שלה. עכשיו הוא סידר לה איזה חבר שלו ואיתו היא הזדיינה
ישר, כי כבר הייתה מוכנה.
אורי אומר לי שלאהוב פופיקים זה דבילי, כי כולם נראים אותו דבר
והם לא משמשים לכלום ואני אומרת לו שזה לא נכון, שיש פופיקים
יפים ופופיקים משונים וכל מיני פופיקים, ושבלידה לפופיק מתחבר
חבל הטבור ודרך זה התינוק מקבל אוכל וחמצן והכל. תמיד כשאני
מזכירה לידה ותינוק התפיחה במכנסיים של אורי יורדת והוא צריך
לזוז. הוא תמיד נראה לי קצת מפחד ככה. קצת ילד קטן.
אני אוהבת פופיקים של בנות יותר משל בנים, כי הם כאילו מעוצבים
יותר, יפים יותר, אבל אחרי שכמה חברות שלי התרחקו ממני אחרי
שעשיתי את זה הרבה הפסקתי. ואחרי שליותר מדי בנים נעמד הזין
אחרי שליטפתי להם את הפופיק אבא שלי העביר אותי בית ספר.
"שלא תגדלי להיות לי שרמוטה קטנה" הוא אמר לי.
הוא לא הוסיף "כמו אמא שלך" והוא לא היה צריך.
הוא ואמא שלי נפגשו כשהוא היה מאבטח בבית הספר שלה והיא הייתה
אז  תלמידת כיתה ז', יפה, פריקית כזאת, עם יותר מדי איפור אבל
עדיין ממש יפה כמו ילדה טובה כזאת. היא הייתה באה לשנורר ממנו
סיגריות ולאט לאט נשארה עוד ועוד. כשהיא נכנסה להריון הוא אמר
לה שייסע לעבוד באמריקה כי שמה מרוויחים בדולרים והוא יחזור
עוד 4 חודשים וישלם עבור הכל ושלא תגלה לאף אחד, והיא לא
גילתה, לא גילתה עד שאמא שלה תפסה אותה באמצע בחילת בוקר וכל
התמונה פתאום נהייתה ברורה לה בראש. היה מאוחר מדי לעשות הפלה,
אבא שלי סיפר לי, ואני זוכרת את ההבעה שלו, של האכזבה, שהבעיה
כמעט נפתרה מעצמה והוא היה חוזר לארץ, כמו שחזר, בלי גרוש על
התחת ועם נושים בעקבותיו, אבל גבר צעיר, בריא, אדון לעצמו.
אבל אני פה למרות שלא רצו אותי, וככה אילו גנבתי לו את השנים
כשגדלתי כי הוא אמור להיות בערך בן 30 עכשיו והוא נראה כבר כמו
אחרי חמישים.
אף פעם לא ראיתי אותו יוצא עם מישהי ואם הייתה מישהי הוא לא
הביא אותה הביתה והוא תמיד בעבודה, אבל לפעמים, בעיקר בזמן
האחרון, הוא מסתכל עלי קצת משונה וכל הזמן רוצה שאני אזמין את
החברות שלי לשחק, אבל כבר הסברתי למה אין לי ממש חברות, חוץ
מחלי, ואותה אני לא רוצה ליד אבא שלי.
אני לפעמים חושבת על אמא שלי ואני לא זוכרת ממנה כי כלום כי
היא מתה בלידה אבל נדמה לי שהצלחתי להרגיש ממנה משהו, לפני
שנגמרה, דרך חבל הטבור. איזה רגש, איזה הכרה במודעות אחרת
שקיימת פתאום. איזה אהבה.
אורי אומר לי שאני משונה. שזה שאין לי אמא עשה אותי דפוקה. אני
אומרת לו שישתוק, ואני מלטפת את הפופיק שלי. איכשהו, אני
מרגישה, שאם היא הייתה כאן, זה בדיוק מה שהיא הייתה עושה.