כן כן מכרים,
היום לכם אספר
איך בשעה שתיים בדיוק
הלך לי עוד חבר!

עוד הלוויה אחת
הפרוצדורה די מוכרת
משקפיים די גדולים
כי "השמש מסנוורת"

הם כולם למטה
בטח באיזו מסיבה
עיר תחתית של ילדים אהובים
עמוק באדמה

אוכלים חול מבוקר עד ליל
שותים לפעמים מי גשמים
צוחקים עלינו כאן למעלה
על פולחנים אומללים

כן כן
הרי זה בכלל לא נורא
והחיים ממשיכים
הרי "כלום לא קרה"!

כל כך הרבה נשאר עוד להגיד
ואין למי
כי החברים שלי, היום -
כבר לא איתי

הם גם לא עם מישהו אחר,
אתה בטח מבין,
הגוף הצעיר שלהם באדמה -
די מתפגר

גופות קלילות -
כמו פגרים,
אתה בטח יודע
שהם היו מפורקים?

ואם כבר פירוק
הרי זה לא משתלם לצאת בחיים
כי על חלקי חילוף
אין מבצעים!!!

"חה חה חה",
גם את זה כבר אמרו,
"קחי את החיים ברילקס"!
אבל האם אתה למדת ללחוץ על הברקס?!

מדי פעם נתקלים בהם -
אתה בטח מכיר את המצב
קופצים לראות מה חדש
ומגלים שמהקבר כבר יוצא חצב

ואם כבר חצב
כנראה שדי זמן עבר
וכנראה שהפרק הזה -
תם. סופו - מר.

אבל איך ייגמר כשכלום לא נפתר?!
והם לא ידעו מה רבה האהבה
כי החום היחידי שמגיע אליהם עכשיו, לאהוביי -
הוא מהאדמה.

שברי געגועים בלילה חשוך - 8.4.2005 - האדמה תחת רגליי שלי...
- נשמטת.
הומור שחור לזכר אנשים אהובים ומצחיקים - גילי, רן, יוני,
דניאל, אילן וכל השאר.