- ההורים שלך גרושים נכון?
- לא, הם לא!
- וואי, איזה שקרנית
- מה קשור גרושים, איזה מפגר אתה
- את מפגרת

לילי עם סוכריית המקל בפיה נראתה באותו רגע כמו כלבלב קטן
ועצוב.
כל הנמשים על פניה הבריקו, ועיניה התאמצו שלא לשחרר דמעה.
היא הורידה את הגומיה משיערה הצהוב והמתולתל ושמה אותה בכיס
מכנסיה.
"הנה האוטובוס הגיע", לילי הצהירה.
באוטובוס ישבה לילי לבד. פתחה את הילקוט והוציאה את היומן
שלה.
לילי נדהמה לראות שבדף הראשון היה כתוב, בכתב יד, "אנחנו
יודעים שההורים שלך גרושים, אל תנסי להסתיר זאת".
לילי סגרה מהר את היומן וזרקה אותו חזרה לתוך הילקוט.
האוטובוס נעצר ולילי ירדה ממנו עם כל שאר הילדים לכיוון
בית-הספר.
בדרך לכיתתה, א'1, היא הרגישה שכולם מסתכלים עליה, מין תחושה
של התלחששויות, ריכולים. היום הזה התחיל מוזר ונהיה יותר מוזר
עם כל דקה שעוברת, חשבה לילי לעצמה.
"היי מאיה, בוקר טוב!" לילי הבחינה בחברתה.
משום מה מאיה הפנתה את מבטה ורצה לכיוון הכיתה כשהיא צועקת
משהו כמו, "לא עכשיו לילי, השיעור מתחיל". לילי לא הבינה, זה
היה נראה כאילו מאיה לא ממש רוצה לראות אותה עכשיו.
לילי הלכה לשירותים וחזרה לכיתה.
שוב, היא נכנסה באיחור.
"איפה היית? למה איחרת? בעיות בבית?! אה לילי?!" דרשה המחנכת.
"אה... לא המורה, הכל בסדר בבית, אה, א... אני... מצטערת
המורה", לילי, מתחילה להזיע ולא מבינה במה מדובר, ענתה.
"תיכנסי, ושזה לא יחזור על עצמו!"
לילי נכנסה לכיתה והתיישבה במקומה בשקט. היא חשה בעיניהם של
חבריה לכיתה מלוות אותה בחשדנות.
זה היה שיעור חינוך והמורה דיברה על ברית הנישואים.
איך גבר ואישה שאוהבים אחד את השני כל-כך מוכנים לבלות את כל
חייהם עם אותו בן אדם.
"סבא וסבתא שלי נשואים כבר 50 שנה", אמר אחד הילדים.
"להורים שלי היה יום נישואים שלשום", העירה ילדה אחרת
בהתלהבות.
המורה העבירה את עיניה בין ילדי הכיתה עד שלבסוף בחרה בלילי,
"מה איתך לילי, את רוצה לספר לכיתה על חיי הנישואים של
הוריך?"
כל המבטים אז היו מופנים לכיוונה של לילי המפוחדת.
"מה יש לי לספר?" שקט שרר כמה שניות ולפתע, גל של צחוק פרץ
בכיתה.
לילי צעקה, לא מבינה, תוהה למה כולם צוחקים. הם לא הפסיקו. גם
לא המורה.
"ההורים שלך גרושים, אנחנו יודעים, החיים שלך הרוסים".
"אותנו זה פשוט מצחיק", המראה היה פשוט הזוי, לילי הרגישה
בפנים כל כך אשמה ומבויישת.
בוכה, היא רצה אל מחוץ לכיתה, פתחה את הדלת
ו...
הכל נהיה שחור...

                                         

"לילי הגיע הזמן, כל האורחים כבר כאן", לילי שמעה קול קורא
לה.
שם היא ישבה, לבושה בשמלתה הלבנה הגדולה. מלאת פחד.
החלום הזה הפחיד אותה לגמרי.
מה אם זה לא יילך? אני באמת מוכנה להישאר עם אותו בן אדם כל
חיי?
לילי התפשטה ומהר החליפה בגדים...
חתונה, היום, לא תהיה!