|
את הולכת.
ואני
שוב שומע את
הקולות המוכרים -
טריקת הדלת.
טפוף עקבייך במדרגות.
חריקת בלמי המכונית.
לבי הנשבר.
אני אומר לך: "לא נורא...
רק כמה ימים...
ונשוב להתראות".
ואני יודע -
כל יום הוא
נצח
הנמשך עשרים-וארבע שעות
אם את הולכת |
|
|
המסגרת כאן
גורמת לי להרגיש
קצת
קלסטרופובית,
אפשר לוותר? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.