|
הייתה ציפור קטנה
אשר בטווח אוזני התיישבה,
והייתי שומע ניגונה -
כאילו מתוך קני באה,
ממש כמו הניגון שלי -
ניגון של אהבה עכשווית
עם הד לעתיד
אשר היה על שנינו מקרין
כל-כך הרבה אושר וחן,
אור וחסד מקן לקן.
בא החורף ובצילו עת הנדודים;
ננטשו הקנים,
השתתקו הניגונים
ובצל העבים השחורים
רק ציפורים שנסות על נפשן -
לניגוני חיזורים זה לא הזמן,
הן רק מבקשות לשרוד עד בוא האביב
ולחזור בכל הצבעים אל הזיו,
וציפור אחת קטנה שוב תנגן באוזניי
את הניגון הבא מתוך קרביי.
30/11/04 © |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.