יכול להיות שזה באמת, יכול להיות שסתם אנשים האמינו למה שהם
שמעו. כך או כך, אני ידועה בתור בחורה דתיה למדי. אני הדוסה של
היחידה.
תמיד שואלים אותי למה אני לא לובשת חצאית, אם אף פעם לא רציתי
לעשות משהו מופרע לחלוטין כמו לאכול שרימפס, אם אני שומרת
נגיעה. כל מיני שטויות כאלה.
ואז בא צור ושאל אותי משהו שאני חושבת שכל השאר כלל לא ידעו על
קיומו. הוא שאל - "תגידי, מה הקטע של גוג ומגוג?"
זה היה לילה אחד לפני כמה חודשים. ישבנו רק שנינו על הדשא
בקיבוץ צאלים (לפחות נראה לי שזה קיבוץ...) ושתינו קפה. הוא
שחור, אני נס.
"מה זאת אומרת?" שאלתי. "מה הסיפור שלהם? מה פתאום הם חושבים
לעצמם שהם יכולים לבוא סתם ככה ולהתחיל מלחמה?" והוא הסתכל
עליי עם העיניים הכחולות שלו, שנראות כמו הצבע של החלק הכי
עמוק באוקיינוס. אז הסברתי לו. על גוג ומגוג, בין היתר. אחר כך
גלשנו גם ליהדות בכלל. הגענו, טוב - אני הגעתי למסקנה (שהוא
טוען שהיא ההפך הגמור מהמציאות) שהוא כופר ללא תקנה, בעוד אני
נשלחתי כדי להחזיר אותו לדרך הישר.
ומאז, צור, עם העיניים שלו, עם הראש גזר שלו, ועם הגוף הענף
שלו, מצחיק אותי בלי סוף, בעיקר תוך כדי שיחה נמרצת (וצינית
לגמרי) על משמעות האדם לאלוה-ים, על ההסתברות שהוא, אולי, יום
אחד ישוב מדרכו הרעה, אבל בעיקר על שטויות שאף אחד לא מוצא
לנכון לדבר עליהן, אבל הן בעיקר נורא נורא מצחיקות.