מתחת לעץ בלבו של החורש,
על גזע נרקב נשען לו גבי,
השמיים משתקפים בעיניי,
ונשימותי מחרישות האוויר.

תחושותי אט נלכדות למחשבות,
מלהיבות את תודעתי,
להרהיבן באידיליה,

עלי עלה שנושר מעץ,
עלי טיפה בודדה בגשם,
עלי גביעו של נרקיס,

מסתחרר בקלות עם הרוח,
צוברת תאוצה במהירות,
שמרכין ראשו עם השנים,

ונוחת על אדמה מעופשת.
ונעלמת בשלולית הבוץ.
כמחפש לחיות עם בבואתו.

לפני הרמיסה,
לפני הכפישה,
לפני הדריסה,

תחת רגלי האנושות.