שוקע במנגינות שלכאב מביאות
מתי את תבואי ויגמרו הצפיות?
שומעת אותי מנגן לי צלילים
רק חבל שאינך יודעת את המילים.
ומוצא לי עיסוק למרות כאבי
חולם על היום שאותי תמצאי
אך למה ואפילו נעלמו להם מזמן
בחור דיכאוני שכותב על חייו.
מתי את תראי ומתי תמצאי
את כל האמת שתמונה בתוכי
מתי תחשבי ומתי תעזבי
את הסביבה השונה שלא קיבלה אותי.

תמיד אמרת אתה יודע...!
ממש שונא את התשובה.
כי יום אחד אתה שמח
ויום קבור באדמה.
כאבי כה חזק והורג כמו ברק
שאיש לא יוכל זאת לסבול.
וכמה פעמים מתמלא עצבים
אותם לא אוכל לשכוח (בשני רגעים).
אז מספיק דיבורים
וחושב על דברים
שמהם לא אוכל לברוח.
אך למרות הפרטים שנראים שוליים
אצטרף ואשב על עץ הכואבים.