הסתכלתי במראה וראיתי אותה,
את הילדה שמעולם לא הרגישה בשביל עצמה,
את הילדה שתמיד צחקה בלי קול הצחוק,
את ההיא שהסתכלה בלי מבט בענייה,
את ההיא שתמיד הייתה כל כך רחוק.

הילדה שחיה בבית שופע חיים אך ריק מרגשות,
שייכת למשפחה שחיה רק בשביל להמשיך בהצגה,
מגשימה חלומות שבכלל לא שייכים לה,
מסתירה את כל מה שהיא אי פעם חשה.

התבוננתי עמוק בענייה, נסיתי לראותה,
אך לשווא היא ממזמן התמוגגה, הסתתרה, נראה לי שהיא התייאשה,
התייאשה מלצפות, מלקוות,
אני חושבת שהיא......... מתה!!..

המשכתי להתבונן,
אולי היא תחזור?
אולי היא תפתיע?
אולי יש עוד ניצוץ של תקווה?
אך לפתע פני החווירו,
פי נפער ועניי דמעו והאדימו,
הילדה ההיא.................
הילדה היא בעצם א נ י !!.