אבדוטיה רומנובנה / עשר כוסות מים |
עשר כוסות מים
והמוח יתמלא מים צלולים,
בריכה טורקיזית מנצנצת.
אני שוחה בה בעיניים פקוחות
מאושרת כמו בסרט.
לא עוד העיסה הדביקה
האפרפרה
מעשה מרקחתו של מדען בראשיתי מטורף
(מה חשב לעצמו);
מים.
גם הזיכרון הבהיר, השמשי:
יושבת בחצר בית הספר
בטקס חגיגי,
השמש קופחת והזבובים
מרקדים על כף ידי -
גם הוא במים,
אני אחריו.
אולי אז
קפאו העצבים הילדותיים
אולי הפכו רגישים יתר על המידה;
משהו השתבש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|