נועה בשאלה / בחוץ מחכים |
אוכלים ממני כל יום קצת
מתקפלת בפינה, שומרת בלי הרף
שמא ייקחו את ליבי בלאט
בשמיים כהים ובאכזריות של לילה
תולעים נכנסות לתוך מיטתי
מפחדת שדווקא היום אקרא לה
צועקת, מזיעה, מתאבקת בשנתי
כמו כתם של אש שלא יתנחם
עיניי פעורות לעתיד של חיי
אם אדם אצטרך לבחור מכולכם
אנסה על גופכם להדביק את פניי
ומי שימצא נשמתי באבדון
יישק על מצחי במילת אהבה
הרי זהו אכן האדם הראשון
שליבי ועיניי ימצאו נחמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|