בין כל ההמולה, בתוך כל המלחמה,
בין שדות ירוקים, בתוך חברה עם שתי פנים.
מתגורר לו גיל, אשר לא מזמן מלאו לו 16 אביבים.
את גיל, כמעט מדי יום אנו פוגשים על ספסל העץ הסמוך לחדר
האוכל, לשם הוא נוהג ללכת אחרי רדת החשיכה יחד עם חתולתו
הפיכחת רוני.
רוני נמצאת אצל גיל עוד מהיותה גורה קטנה, עם חלוף הזמן התחברו
הם אחת לשני וככל שעברו הימים האמון רק התחזק.
כעבור כמה חודשים ראה גיל מודעה בעיתון על תחרות ארצית
בדוקים.
עבר יום, חלף שבוע והתחרות נפתחה, גיל שלט בתחרות ביד רמה כאשר
ברוב המשחקים הוא לוקח את הדוק השחור, ואחרי יומיים מתישים של
תחרויות, הגיע גיל למקום השני. ועקב כך זומן גיל לסבב תחרויות
למשך חודש וחצי באנגליה.
גיל לא ידע נפשו מרוב אושר, אך מה יעשה? רוני לא יכולה לטוס
יחד איתו, למרות כל אהבתו אל רוני נאלץ גיל לבקש את שכניו
שיאמצו לעת עתה את רוני.
גיל נסע, עשה חיים, עשה גם עשה, אך כשחזר ניגש אל רוני וקרא לה
לבוא עימו, אך רוני סירבה, קרא לה שוב, והיא בשנית עם הראש
הנהנה.
חזר גיל בוכה הביתה עם הדוקים ביד, חשב מה עשה, למה רוני כבר
לא רוצה אותו ליד, ואז הוא הבין שעל אהבה לא מוותרים, גם לא
בשביל משחק דוקים, אם יש לך אהבה, שמור עליה בכל הכח, כי רק אז
יהיו לך חיים עם ניחוח.