שוכבת על מיטה בפינת החדר ולבד לה נורא. היא יודעת שזה רק
זמני, ושהוא בסה"כ קם לשנייה, לצחצח שיניים ולשטוף פנים. באמת,
הוא חוזר עוד שנייה.
מתהפכת על הבטן, עם הפנים הצידה. השיער שלה סתור, אפילו עוד לא
שמה משקפיים.
כמו שלפעמים שמים את היד על הרגל להמון זמן, ולא שמים לב, אבל
כשמזיזים אותה פתאום קר נורא ולא יודעים מה לעשות, כי גם את
תחזיר את היד לאיפה שהיא הייתה זה לא יהיה בדיוק אותו דבר,
ומשהו ישתנה שם, ותהיה הרגשה של קור. והיא ככה. הוא היד שלה,
ורק שלה.
כמהה למגע שלו, לחום שהוא תמיד מקרין כל כך, וזה שהוא תמיד
מריח כמו הריח שלו...
כבר יומיים היא מחכה לו, שיצחצח שיניים ויכין קפה. הוא יחזור,
זה רק זמני.