שני גולן / רגע של חולשה |
כמו ילדה קטנה שנופלת מהאופניים, מקבלת שפשוף קטן ובוכה.
בוכה לא כי זה כואב,
כי היא רואה דם.
פתאום היא רואה דברים רעים, ושלא הכל שמח ומאושר כמו שחשבה.
אז זה התנפץ לה בפרצוף, וסביר להניח שזה יקרה שוב.
עד שהיא תלמד לרכב טוב, בלי ליפול.
ואז היא תיסע ותיסע, לכל מקום שהיא רק תרצה.
ואז היא תגדל, ותעשה את התפקיד שלה בעולם הזה.
והסוף יהיה טוב?
היא כבר לא יודעת,
מתי זה בכלל... הסוף הזה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|