מריה לא נישאה מעולם. לא שלא רצתה, פשוט לא יצא. היו כמה
"כמעטים", אבל הם ברחו לה בין האצבעות בגלל כל מיני סיבות.
בגיל 36 הבינה מריה שסיכוייה להתחתן נמוכים מסיכוייה להידרס.

החליטה לקחת את החיים בקלות, ליהנות מעבודתה כקצינה בצבא הקבע,
מביקוריה בתיאטרון ובמופעי סטנד-אפ ומחיי מין מגוונים. היה לה
גוף נאה, מלא במקומות הנכונים, שיער חום-ג'ינג'י, עיניים חומות
גדולות, תקציב נכבד לבגדים ומחזרים בשפע.

עד גיל 18 גרה מריה עם הוריה בעיר קטנה ליד מוסקווה. בגיל 14
החלה לצאת במוצאי שבת למפגשים עם חבורה של נערים ונערות
מבוגרים ממנה. המפגשים היו בדירות של החברים, ואחרי כמה בקבוקי
וודקה מצא כל אחד את בן זוגו לאותו ערב, וסיים את הבילוי בסקס
מזדמן.

הרגל זה נמשך עם עלייתה לישראל, והיא התייחסה אל יחסי מין כאל
אחת מצורות הבילוי בשעות הפנאי. בגיל 19 התגייסה לצבא, והעבירה
כל ערב פנוי בחברתו של חייל זה או אחר. שירותה כחובשת במרפאה
איפשר לה למצוא חדר פנוי לסקס בחדר הבידוד. לעתים הייתה מבקשת
בבסיס ההדרכה הסמוך, ומעבירה את הערב בחברתו של איש מילואים
בעל רכב פרטי.

לאחר שירות החובה התגייסה לצבא קבע, ושם שנה רדפה שנה, ומאהב
בא בעקבות מאהב. את יום הולדתה ה-36 חגגה בזרועותיו של גבר זר,
שהכירה באותו בוקר במשרד. מריה החליטה להכניס סדר לחייה. אמרה
ועשתה.

בימי א' מצאה לה מאהב נשוי, סגן אלוף אבי, ששירת עמה בבסיס.
הסקס לא היה משהו מיוחד, אבל זה הקנה לה פריבילגיות רבות
בשירות הצבאי.

ביום ב' הייתה מריה נפגשת עם רווק בן 22, שהתגורר בשכונה שלה.
מפעם לפעם הייתה לו חברה, אבל הוא שמר לה אמונים ביום הקבוע
בשעה 7 בערב. מה שעשה אחר כך היה עניינו הפרטי. מריה אהבה
להקשיב לסיפורי הזיונים שלו, ואחר כך לקפוץ עמו למיטה ולשחזר
את הסיפור השבועי. עידו היה המאהב החביב עליה, צעיר חסון וחרמן
נצחי.

בימי ג' הייתה מריה יוצאת למועדונים של פנויים פנויות, וחוזרת
משם עם החרמן התורן. את סיפורי יום שלישי חלקה עם עידו, המאהב
של ימי ב'. ימי ג' לא היו בדרך כלל ימי הסקס המוצלחים של מריה,
אבל היא החליטה שצריך לגוון, ולא סיפקו אותה המאהבים הרגילים.


בימי ד' בשמונה בבוקר היה נפגשת עם מר סימנטוב, יו"ר ועד הבית,
שהיה פוקד אותה פעם בחודש על מנת לגבות את דמי הוועד, ועוד
שלוש פעמים בחודש על מנת לגבות את הזיון השבועי כשגברת סימנטוב
הייתה יוצאת לעבודתה בשעה מוקדמת. סידור זה הותיר למריה את ימי
ד' בערב פנויים לביקור אצל אחיה, שם היא מילאה את תפקיד הדודה
לשני אחיניה הקטנים.

בימי ה' הייתה מריה נפגשת עם ידיד קבוע, ליאור, שעבד בכל השבוע
מחוץ לעיר, והיה חוזר לביתו בסופי שבוע. לימים, נשא ליאור אשה
אבל הוא לא ויתר על ידידתו משכבר הימים, והפגישות נמשכו כמעט
ללא הפסקה.

בערב שבת הייתה מריה מבקרת את הוריה לסעודה משפחתית. אחיה
ואחותה היו מגיעים עם בני זוגם ועם הילדים שנולדו להם במשך
השנים. מריה הייתה מגיעה בגפה, ומשתדלת להימנע משיחות על
תוכניותיה להקים משפחה כשרה למהדרין.

במוצאי שבת הייתה מריה נפגשת עם שתי חברות, האחת רווקה כמוה
והאחרת גרושה. עמן הלכה לסרטים, תיאטראות וקונצרטים, למופעי
סטנד-אפ אהבה ללכת לבד, ומשם הייתה חוזרת למיטתה. לבד. גם לה
הגיע יום חופשי.

כשהייתה במחזור, לא השתנה סדר היום השבועי, ומריה תרגלה אז סקס
אורלי. מעולם לא השתתפה באורגיה. גם בחבורה שלה ברוסיה לא היו
אורגיות. היה סקס סתמי עם אותו בן זוג, ובשבוע שלאחר מכן עם בן
זוג מזדמן אחר.

הימים הקשים של מריה היו באירועים המשפחתיים. חתונות, בריתות
מילה, ושאר אירועים עם הדודים, הדודות ויתר בני המשפחה
המורחבת. לשם לא יכלה להביא את סגן אלוף אבי, את מר סימנטוב או
את ליאור משום שהיו נשואים. עידו היה צעיר מידי, ואת המאהבים
של ימי ג' הייתה פוגשת פעם אחת בלבד. מריה החליטה למצוא ידיד
לאירועים המשפחתיים.

את מנחם פגשה מריה כשנסעה ברכבת לנהריה לניחום אבלים. בשנות
הארבעים לחייו, מקריח, כבד גוף ובעל כפות ידים גדולות עם
ציפורנים לא מטופחות, התיישב מולה והחל לקרוא את מדור הספורט
בעיתון היומי.

מריה התבוננה בו באדישות. ניכר בו שהוא איש פשוט המתפרנס
ממלאכה פיזית, לבוש בחולצה משובצת חסרת טעם. ממש לא הטיפוס
שלה. צפתה בשדות שנשקפו מהחלון ונזכרה באביה של חברתה שהלך
לעולמו, ושלכבודו נסעה לנהריה.

"השוער של מכבי תל אביב היה יכול להישאר בבית, הוא לא הצליח
לעצור אפילו כדור אחד", קטע קול עמוק את הרהוריה. "איני מבינה
בכדורגל", השיבה מניה וביה, והתבוננה לראשונה בעיני שכנה
לנסיעה.

פגשה בעיניים כחולות, טובות, עם שמץ של אכזבה על חוסר העניין
שגילתה בסגולותיו של השוער. השיחה התגלגלה לענייני דיומא, חסרת
השראה או מקוריות מחשבתית, אבל נעימה וקולחת. שיחה שעוזרת
להעביר נסיעה של שעה וחצי.

כשעברו בתחנה של חדרה סיפרה על עבודתה בצבא, בבנימינה הציגה את
עצמה, "מריה", וסיפרה על עלייתה מרוסיה, בחיפה רשמה על פתק קטן
את מספר הטלפון שלה כי הוא ביקש יפה, ובקרית מוצקין לפני שירד
מהרכבת הושיט ידו לשלום.
"שמחתי להכיר אותך, שמי מנחם."

יד חזקה עם לחיצה רכה. נבוכה שלא שאלה לשמו מלמלה ברכת שלום,
והמשיכה לחשוב עליו עד לנהריה. למחרת היום התקשר, אבל זה היה
יום שני, היום של עידו. משום מה נעתרה לבקשתו להיפגש ביום
שלישי על חשבון ביקורה בבית אחיה.

הפגישה בבית הקפה הייתה נחמדה, ומנחם סיפר שהוא בעל מוסך לרכב,
גרוש, מכור לכדורגל, ואוהב סרטים בידיוניים. טיפוס לא
אינטלקטואלי אבל חביב, עם חיוך שובה לב. בתום הפגישה ליווה
אותה לרכב שלה, נפרד לשלום והלך.

חלף שבוע, וביום שלישי התקשר ושאל אם תסכים לפגוש אותו בבית
הקפה. נדהמה לשמוע את עצמה מציעה להיפגש במוצאי שבת, ולהציע
מסעדה במקום בית קפה. אפילו נעתרה להצעתו, כי יבוא לאסוף אותה
מביתה, ומסרה לו את כתובתה.

סעדו במסעדת דגים ביפו, ושוחחו על דא והא. לא שיחה מרתקת, אבל
נעימה וקולחת. שלוש שעות חלפו. החזיר אותה לביתה, נפרד לשלום
ונסע לדרכו. אפילו לא ניסה לתת לה נשיקת לילה טוב. 22 שנים
חלפו מאז הבילוי הראשון בחברת גברים, והייתה זו הפעם הראשונה
שהגבר שהייתה עמו לא ניסה להיכנס לה לתחתונים אחרי כמה דקות.
מוזר.

פגישה רדפה פגישה. מנחם היה אלמן בן 45. אשתו נהרגה בתאונת
דרכים שנה לפני שפגש את מריה, והותירה אותו עם בן בצבא ועם בת
תלמידה בתיכון. אחרי מות אשתו לא יצא עם נשים והעביר את זמנו
הפנוי בצפייה במשחקי כדורגל ובקריאת מדורי הספורט.

במשך שלושה חודשים נפגשו בבתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע. פעם
הצליחה מריה לשכנע אותו ללכת עמה לקונצרט, והייתה דוחפת מרפק
לצלעותיו כשהחל לנחור. מעולם לא ניסה לנשק אותה, לא הזמין אותה
לביתו והמעיט לספר על ילדיו. על אשתו שנפטרה לא דיבר מעולם,
ורק סיפר שנהרגה בתאונת דרכים.

מריה סיפרה לו על חייה, על עבודתה ועל מאהביה. הוא לא דחק בה
לספר ורק היה מקשיב ומחייך. ניסתה לגרות אותו בעלילותיה במיטה
בבגדים סקסיים, אך לשווא. היה נדמה לה, כי פעם הציץ במחשוף
העמוק של שמלתה, אבל לא הייתה בטוחה.  

"האם תסכימי להתחתן איתי?", הפתיע אותה באחת הפגישות.

עולמה המסודר של מריה השתבש באחת. לוותר על המאהבים, על החיים
החופשיים, ולהפוך לאשתו של אדם פשוט ולאם חורגת של שני ילדים?


"כן" שמעה את עצמה עונה כאילו אדם זר דיבר מתוך גרונה. מנחם
גחן לעברה ונשק על לחיה. הנשיקה הראשונה. מרוב הפתעה לא הצליחה
לנשק אותו.

אחרי חודש וחצי נישאו במשרדי הרבנות  בשעות הבוקר בנוכחות
ילדיו וקומץ חברים. משם נסעו לאילת ובילו במשך שבוע במיטה.
מנחם היה מאהב עדין וביישן.

חלפה שנה. נולד בן ומריה התפטרה מהצבא והפכה לאם במשרה מלאה.
היא למדה לאהוב משחקי כדורגל ולהתמסר לגבר אחד. היא הרגישה
כאילו נולדה מחדש. כשהלכו לרשום את בנם במשרד הפנים ביקשה
לשנות את שמה. מרים.