ויקה מלינה / Show must go on |
אך כוכבים האירו בשמיים.
הנשמה זרחה כלא היתה
והמילים זורמים מפי כמו מיים.
הכל נשפך החוצה במבול
של הצבעים והצורות ומלל...
אני חוצה כל רגע את הגבול
הופכת את עצמי לסמל.
הרגש נהפך לכלי פיסול
נוגע ובונה זרימה אחרת.
הכאוס שבלב יוצר בלבול,
אבל ההצגה אינה נגמרת!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|