ברגעים מסויימים שוב מוצאת את עצמי,
מתגעגעת למוזר ולבלתי אפשרי.
והעיניים אז דומעות,
טיפות על לחיים אדומות
מילים של עצב נכתבות
על ידי סף הכאב שלי.

ההרגשה הכי חצויה,
קשה לקבל שזו הבחירה שלך
אז למה לי לשכוח ממי שאני כשאני לידך?
מנסה להפנים גם את זה,
רק סף הכאב, מזכיר שלאבד אותך זה בכל זאת כואב.

לפעמים עוד קוראת מילים שכתבת,
להזכר שהיה עבר שאהבת.
והשקט אז מטשטש את הראות,
מחשבות שרק מקצינות את הבדידות
פנים בוכות, חסרות מהות
שכבויות מתום תקופה ששכחת.


הנפש הכי אבודה,
להכריח את עצמי להפסיק להיות שלך
והנשימות קצת שורפות כשאני לא איתך.
צריכה להלחם גם בזה,
זה רק סף הכאב,
מזכיר שאיבדתי אותך וזה עדיין כואב.