נועה גן היא ילדה מתוקה,
שגרה במודיעין עם אמא ואבא שלה.

יום אחד הבטן של אמא של נועה החלה לגדול,
ונועה התחילה לשאול -

אולי אמא אכלה סופגניה מתוקה?
או אולי בעצם חלה?
אולי שבלול?
אולי חתול שיצא לטיול?
אולי, אולי יש שם כדור, עגול ואדום וגדול?
וכשהבטן המשיכה לגדול, נועה חשבה שבטח מסתתר שם פיל קטן
או דולפין לבן
אולי ג'ירף
או... מה זה יכול להיות?

ואז אמא מירב ואבא ספי סיפרו לנועה
שבבטן של אמא גדל לנועה אח תינוק.
נועה שמחה ומעט התרגשה - הידד הידד, כבר לא אהיה לבד.
אחי הקט אליי יצטרף
וביחד נוכל לכייף.

נועה שואלת: מתי הוא יבוא?
איך קוראים לו?
יהיו לו תלתלים כמו שלי?
הוא ירצה לשחק איתי?
היכן הוא יישן?

ואמא עונה: לאט לאט יפתי, הוא יוולד מאוד קטן,
עוד ככה וככה זמן.
לא ברור אם יהיו לו תלתלים בהתחלה - נצטרך להמתין ולראות,
וגם איך הוא בכלל יראה, ולמי יהיה דומה,
זה חלק מההפתעה.
בחודשים הראשונים הוא רק יאכל ויישן, אל תשכחי שהוא יהיה ממש
קטן.
הוא יישן ליד אמא ואבא בעריסה, ואחר-כך עם נועה בחדר במיטה שלך
הישנה.

יום אחד, אמא מירב הסבירה לנועה שהיא הולכת עם אבא לבית החולים
כדי ללדת,
ושדודה שים או סבתא אראלה יבואו להיות איתה.

נועה מעט חששה - מתי אמא שלי תבוא? היא שאלה
אבל היא ממש לא דאגה, והתנהגה כמו ילדה גדולה.
עבר יום, עברו יומיים,
והנה אחת ושתיים, אמא חזרה ועמה הפתעה,
תינוק קטן עטוף כולו בשמיכה.

נועה סקרנית וגם קצת ביישנית.
אותו היא עדיין לא מכירה, וגם הוא לא מכיר אותה.
הרך הנולד מציץ בה בעניין,
ונועה חושבת - הוא כל כך קטן,
הוא בטח לא הולך לגן.
וגם אי אפשר לשחק איתו כלל,
וגם לא לצייר או להתגלגל.

וכבר הוא בוכה ומצייץ,
ואמא שולפת שד, וראה איזה פלא
אליו הוא נצמד.

אמא, מה הוא עושה? שואלת נועה
ואמא עונה - הוא יונק חלב, ככה תינוקות אוכלים.
כמה משונה חושבת נועה, הוא לא יכול לאכול אוכל של גדולים?

נועה יושבת ליד, מתבוננת,
אמא אליה מחייכת,
והתינוק הקטן יונק.
אבא לנועה אומר: תמיד תהיי ילדתנו הקטנה,
שתמיד תמיד נאהב,
אבל בשביל התינוק - את אחותו הגדולה,
אחות מקסימה ונפלאה, וגם חברה טובה.
והוא יאהב אותך תמיד, ויהיה חבר טוב בעתיד.

הימים חולפים והתינוק שלנו יישן, בוכה ואוכל,
נועה המתוקה עוזרת לאמא, למשל להרים את המוצץ כשהוא נופל,
או להביא מגבונים ומשחה כשמחתלים
ובכלל לעשות כל מיני דברים.
היא מחכה שהוא כבר יהיה גדול, וביחד יוכלו לעשות הכל.