דרור שושן / החרדה שלי |
בהדים של מילותיו שנתייתמו
במפלים של הדמעות שאת כבר לא תבכי
צללים של המחר שבלעדייך
ואת נוגעת
כל כך נוגעת
והוא נושם בשפתותייך הקרות
את גוויות הריגושים והתמורות
זכרונות של רטט שכבר לא יהיה שלו
וריקנות של לילה בלעדייך
ואז את נוגעת
כל כך את נוגעת
עכשיו הכל מותר
ברור ומבואר
עכשיו הוא כבר יודע להצליח
והכבוד מוטל
שומם ומיותר
ולצידו את עזבונו יניח
אז הוא שולח את ידיו לתפוס אותך
ומתוכו הוא מתבקע ונשפך
ומשתחרר בלהט מכל הכבלים כולם
יוצא לחופש קר שבלעדייך
ואז את נוגעת
כל כך את נוגעת
עכשיו הכל מותר
ברור ומבואר
עכשיו הוא כבר יודע שהרוויח
והמובן נותר
חיוור ומיותר
ולצידו את עזבונו יניח
ועוד את נוגעת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|