מאהובתי הקודמת
צמחה לי תועלת
בהשכילי את לבי
שאהבה שרירה ואפשרית.
טרם צמחה אהבתי
לאקס אהובתי
בכלל הייתי מאד ספקני
למה טובה אהבה בגילי.
אמנם ידעתי מעלותיה
בגיל צעיר - אך התעלמתי ממנה
כי כל מעיניי היו אל החומרי
ללא שום משיכה אל הנפשי והרוחני.
אהבה שניצתה לפני כשנתיים ימים
שינתה בחיי את סולם הערכים,
הציבה במקום הראשון את הצרכים הנפשיים
ומיד זיהיתים כרוכים באהבה ללא משים.
מלים כמו געגוע, כמיהה, ערגה,
תשוקה, תאווה ואהבה
קיבלו משמעות חדשה,
הנפש הטלטלה בסערה,
מושא האהבה לא יצאה מהמחשבה
עשרים וארבע שעות ביממה.
השאלה הכי מטרידה הייתה
מתי תהיה הפגישה הבאה,
ההרגשה הכי מרטיטה הייתה
לעטוף את גופה ולהיות בתוכה
ללא ניע, ללא זיע,
רק בכוח הריכוז המניע
לרחף בעננים, לטפס על סולמות,
להגיע לשיאים, להיכנע לאביונות.
הידיעה הכי מבטיחה הייתה
שיש מישהי שאוהבת אותך ללא הפסקה,
שנותנת לך לחולל בגופה
אותה המהפכה שגרמת בנפשה,
מישהי עבורה הנך המאיר דרכה כלפיד
אל אותה משמעות חדשה של אהבת החיים.
הבשורה הכי קשה הייתה
שאהבתנו לזרים התגלתה,
והעמידוה אצלנו למבחן
אל מול שיקולים חומריים, כמובן,
אל מול רשעותם בעיוורונם,
אל מול חוסר יכולתם
להבין אהבה שאיננה תלויה בדבר, כביכול
אך רמסו אהבה ייחודית בזדון.
תשוקות נעלות, תאוות ממומשות,
נגיעות קסומות, עיניים מאירות -
הכל הפך לתל של זיכרונות עבר
עם חברות יפה לעד
שאתה גם "הצדדים האחרים"
למדו מזמן להשלים.
12/02/03 © |
