ואני רואה אותך...
מתרחקת אט אט,
נעלמת בתוך עין הערפל
ורק ניחוח אירוטי
נשאר ממך
ואני נותן לך
ללכת...
הענקת לי ממכמנייך,
קיבלת ממני את ההכשר לחטאייך
ועכשיו חפשי את חברייך,
אלו שתיארת לעצמך בחלומותייך,
אלו שההזיות עליהם
הביאוך אליי כדי ליישם.
אותי לא משנים....
אליי רק מתרגלים
ואם זה קשה באמת ובתמים
למה לייסר אחד את השני?
ניסיתי להבין לנפשך,
תמיד הלכתי לקראתך,
החליל ניגן את מנגינתך,
תמיד דאגנו לסיפוקך.
חשבתי שהזמן יעשה את שלו
ותוכלי להבין גם "מה טוב בשבילו",
אבל מסתבר שלהעניק
זה כבר קצת מעיק.
אבל מי מודה שהוא איגואיסט?-
קל הרבה יותר פגמים להדביק
ואותי זה כבר לא מצחיק....
ואני נותן לך ללכת
עד שתיהפכי לאחרת...
30/11/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.