המים לא זזו, עמדו כקפואים בתוך הקוים שהוגדרו מאז ומתמיד.
היא נכנסה ללא מורא, כלל לא חשבה להביט לתוכם, עיניה משייטות
על הסביבה מנותקות מגופה הפועל בבטחון שהטריד את העיוורים
מסביב.
המים הגיבו, קיבלו אותה לתוכם.
מלופפים סביב צווארה, ממלאים את הפתחים, נשברים על ירכיה
הכבדות.
תלתליה, תולעים תולעים, מאבדים את אונם, מתמכרים ללטיפת המים,
מפקירים את צורתם לאיוושת הפיתוי, משתרכים אחריה מושפלים
כעבדים.
עיניים פקוחות נעלמות בתוך העכור, נצרבות מהעומק, כלום לא נראה
מלבד שברים של אור.
ללא תנועה, אוצרת טיפות של אוויר בלחייה.
שקט. הקפאון חוזר לשגרתו, שולח זרועות ארוכות לכל עבר, משתלט
על המרחב, כולא אותה בתוכו.
האוויר בתוכה מאיים להתפרץ, מתדפק על הלשון, נבלם בענבל.
היא עוצמת את עיניה, כנכנעת לכניעה, גופה נדרך, טוען את עצמו,
מפלח את סמיכות המים, פורץ דרך קרומו.
שפתיה נפתחות באחת, קולטות לתוכן את השקיפות, פולטת תווים רכים
של עונג.
