כשאני מקשיבה לאנשים ושומעת כמה רע להם,נהיה לי רע בלב.
אם הייתי מקשיבה ומשוחחת איתם לפני תקופה,הייתי מצליחה להזדהות
איתם כמעט עם כל מילה.
גם אני סבלתי,וגם לי היו דכאונות עמוקים שהיה נראה כי הם לא
הולכים להרפות ממני.
זו הייתה תקופה שהיה לי קשה להתחבר עם אנשים, הייתי שקועה רק
במה קורה איתי,בעתיד..במה שיקרה .
הייתי מתכננת כל צעד בקפידה,אבל תמיד לא משנה כמה נזהרתי,
הייתי נפגעת בסוף.
כל דבר שקרה לי,חשבתי במה אני לא בסדר,ומה אני יכולתי לעשות
כדי לשנות את מה שהיה.
כל הזמן רק ציפיתי מעצמי להיות הכי טובה, שבעצם לא היה ביכולתי
להגיע למינימום אפילו.
כל כך הרבה רחמים עצמים, כל כך הרבה סבל,כל כך הרבה בזבוז
זמן.

עכשיו אני מסתכלת על החיים בזוית אחרת. זוית שונה לגמרי.
התחלתי להעריך את מה שיש לי,ומה שיש לי זה את עצמי.
אני יודעת שלא אשים קץ לחיי,כי אין לי את האומץ.
ולכן אני יודעת שיש לי עוד לחיות,ויש בידי שתי אפשרויות:
להמשיך לסבול,ולדחות מעלי אחרים,
או פשוט להיות מאושרת, ולהדחיק את כל הרגעים הקשים.
היום,אני כל כך גאה בעצמי..וכל כך גאה לומר זאת.
אני יודעת שאני עושה את המקסימום שלי,בדרגות האופי שלי,וזה הכי
טוב.
אני יודעת שמי שלא רוצה להיות איתי,גם לא שווה אותי,כי אני
שווה הרבה.
יש כאלה שיגידו שזה בטחון עצמי מופרז,אבל לא אכפת לי.
אני יודעת שיש לי עוד הרבה לחיות, ואני רוצה לחיות חיים
בריאים.

אני קוראת הרבה בבמה,ומדברת עם הרבה מיוצריה,
ורוב מה שאני שומעת ורואה זה כאב, דכאון וציפיה לעתיד יותר
טוב.
ואני רוצה לנצל את הבמה ולחלוק את השינוי שבי,
אני רוצה להגיד לכם אנשים (יקרים לי עד מאוד),שמעכשיו כדאי לכם
לשים את העבר בצד, לתת לעתיד לבוא לבד,ולחיות בעיקר את ההווה.

אני יודעת שזה לא קל,אפילו לא קל בכלל..
אבל תאמינו לי,שכל מאמץ פה הוא שווה.
גם אם נדמה לכם שאין אנשים בסביבה שיתמכו בכם,יעזרו לכם
ויאמינו שאתם מסוגלים לעבור את השלב הקשה הזה,תתחילו אתם
להאמין בעצמכם,ואז הם יראו כמה מיוחדים שאתם, ויתחילו להאמין
גם הם.

מאחלת לכם המון הצלחה..ומקווה שהאמונה פה תשלוט,
מנצלת את המקום הזה גם בשביל להודות לאנשים שלא חשבתי שמאמינים
בי,והתברר שכן, ולאנשים שעזרו לי להסתכל על העולם בצורה קצת
אחרת.
תודה,
ובהצלחה.

"המכשול הגבוה ביותר בדרך לאושר הוא הציפיה לאושר גדול
מידי".