זה קרה ביום רביעי שעה אחרי המבחן שהיה לנו, אחרי המבחן היה
תרגיל בטחוני של מכונית תופת או משהו בסגנון.
יצאנו בהפסקה לחצר לבדיקת נוכחות, ואחרי זה הסתלבטנו עד סוף
השיעור.
הלכנו למחששה, שם בצד משם הכי נוח להבריז. "זה המקום הקבוע
שלנו", הוא אמר לי, "בעצם, בוא איתנו."
"לא, אני לא אוהב להבריז, וגם אין לי כח עכשיו. בפעם אחרת",
עניתי לו.
זה היה עוצר נשימה, כאילו שהוא ידע שהם מבריזים ולמרות שאין לו
מה לעשות בנידון הוא כאילו אמר, "אני יודע, גם אם נראה לכם
שלא, אני יודע, לא משנה כמה מהר תרוצו, אני אראה שברחתם. אתם
יכולים לרוץ, אבל איפה שתהיו אני אמצא אתכם."

"השטח פנוי", צעקתי להם, "אל תסתכלו אחורה".
בו ברגע שהם דרכו על האדמה, נסגרה דלתו של חדר המנהל, הוא יודע
ואין לכם מה לעשות בקשר לזה, הוא תמיד יודע.