אדוה מויאל / עקירה |
לקחו לי את הכל,
את החברים, את האדמה ואת הבית.
עקרו אותי מביתי,
העבירו אותי,
לכאן...
למקום השממה והשיממון.
פרח לא פורח כאן,
אפילו לא קוץ.
נפשי הדואבת
בחלומות אל הגוש חוזרת,
אל הבית הגדול,
אל הגינה הפורחת,
אל בית הכנסת המפואר,
עקרו אותי מביתי,
אך את ביתי חבריי ואדמתי
לא הצליחו לעקור מליבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|