המילים שלנו נמסות אל תוך הספל, ובעת ערבוב נמחקות גם
מהזיכרון.
והמילים שנותרו נעלמות גם הן כש
נשמעת מילה אחרת
מפה של מישהו אחר
ברגע אחר
שאנחנו מרגישים קצת לא שייכים אליו. אנחנו מוקפים בשיטתיות
מגעילה, אנחנו בכלל לא חושבים עליה כשאנחנו שם, אנחנו פשוט
נסחפים, וכשמגיעים אל השלווה אנחנו מתחילים לשאול שאלות, ואיך
זה שלא היינו ההפך. והפנים הצוחקות עדיין מאירות, שולחות אורן
אל היופי המסנוור, צריכים להיזהר שלא להתעוור מרוב בלבול.
איך השתתקנו הפעם, אבל כל-כך רצינו לשיר לה שיר יפה, רצינו
לשיר לך שיר יפה.