זהו.
זה כל מה שהיה לי לספר לך.
אני מקווה שאחרי השיחה הזאת עדיין נוכל להשאר ידידים,
אבל אני יודע את האמת.
אתה כבר לא רואה אותי באותה הצורה,
אני כבר לא החבר הכי טוב שלך יותר,
אני כבר לא המייעץ המדופלם שהייתי,
אני אפילו לא אדם קרוב.
אני בטח איזה סוטה,
אני אדם מעורער נפשית,
עוד איזה טינאייג'ר שמחפש צומי.
הרי זה לא נורמלי להיות ככה נכון?
איך לעזאזל בן יכול להימשך לבנים?
זה לא טבעי.
זה לא בסדר.
צודק,
זה ממש לא בסדר,
וזה ממש לא נורמלי,
זה אני.
ועצם העובדה שזה אני צריכה להפוך את זה לדבר הכי בסדר בעולם.
כי אני אוהב את זה.
אני אוהב את עצמי.
אני אוהב בנים.
אתה מוזמן ללכת ולא לחזור יותר לחיי,
אני לא אשקר-
זה יכאב,
אני לעולם לא אפגוש עוד חבר טוב כמוך.
אני גם לעולם לא אפגוש אויב טוב כמוך.
טוב זיבלתי לך מספיק בשכל בקשר לשיחה שהייתה לנו.
אז אני רק אומר לך שזאת המציאות.
זה החבר הכי טוב שלך-
הומו.
תלמד להתמודד עם זה,
אני יודע שאני התמודדתי,
ועכשיו תורך. |