נמרוד אבישר / חוזר לעכשיו |
פוסע בשבילים מוכרים בפעם הראשונה
זכרון עינייך השקועות מלווה אותי.
נפלנו יחד כמו שני פתיתי שלג
רק לתקופה קצרה, עד שהתפזרנו
דמותך היא תמונת נוף ילדותי
ירושלים היא הרקע.
היום אני מבין טוב יותר
פשרם של מבטים שהיו לי חידה ונחקקו בזכרוני
ורק בית ישן מאבן ירושלמית
תמיד תופס אותי לא מוכן.
5.4.05
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|