|
הרגשתי כמו ילד
פוסע בשבילים מוכרים בפעם הראשונה
זכרון עינייך השקועות מלווה אותי.
נפלנו יחד כמו שני פתיתי שלג
רק לתקופה קצרה, עד שהתפזרנו
דמותך היא תמונת נוף ילדותי
ירושלים היא הרקע.
היום אני מבין טוב יותר
פשרם של מבטים שהיו לי חידה ונחקקו בזכרוני
ורק בית ישן מאבן ירושלמית
תמיד תופס אותי לא מוכן.
5.4.05 |
|
|
הלו, מה את עושה
עניין? אני
במשרד!
אפרוח ורוד ניו
יורקי שעבד
בתאומים שוהה
אצל המאהבת
ב-11 בספטמבר,
לא מודע לבלגן
שהולך בחוץ,
ועוד מעיז לצעוק
על אשתו כשהיא
מתקשרת אליו
בהיסטריה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.