|
אותי זרקתם ככלי שבור
אותי סילקתם מעליכם כחפץ שאין דורש בו
אותי גרשתם מארצי וזרעתם בה מלח
למען יוסיף ויצמח בה דבר אחד - חידלון.
תריסר להקות של ציפורי שיר חגו ממעל -
- בעוד עיניי מביטות ידיי נזקרות מעלה
רוחות קפואות משתקות את גופי ולבי
אך לא את עיניי. ורואות עיניי מחזות מופלאים ככל שתרצנה
לראות.
והייתי מושיט זרועותיי.
רציתי להאכיל את הציפורים מכפות ידיי הרועדות בקור.
הן עפו להן.
זה לא אני שכשלתי בתפיסתן זה הן שכשלו במעופן
כשנחתו לבסוף אצל כל אדם
שאיננו אני.
צפיתי בארצי הגוועת.
על כל פריט נמוג אמרתי מילה.
מן המילים יצרתי שרשרת ארוכה
שהלכה והתעצמה ככל שחשכה הארץ.
והשרשרת גדלה, וגדלה, והכבידה מאוד.
ובסוף לא הייתה ארץ.
רק אני
וכבלים של בדידות. |
|
|
בין-לאדן צדק.
(אזרח שתמך
באשכול, אבל חצה
את הקווים
לטאליבן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.