מיכה בן-ישי / האור החבוי |
שוב אשמע קולה.
והוא?
מתיפייף לו בפלסטיק, שכולו אשמה.
הפלסטיק שעוטף את גופה
כעור ללא אור.
והאור?
חבוי שם עמוק בתוך ישותה.
שוצפת וגועשת ורוצה סטירה
ישותה תקבל זאת בברכה.
והיא?
עסקינן בהיצדקותה, מקדשת העיקרון.
הווית ההתנצחות הומה והומה,
מדון עם הכרתה שלה.
והכרתה?
מתחילה לטפס מן התת אל עצמה.
קולה?
והאור?
והברכה?
והכרתה?
אוי,לשם קידושה,
ארד על ארבע,
מוכן להצלפה,
היא זאת, שתגיד-תודה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|