הלכתי איתו תמיד... כל יום!
כל פעם שהוא היה צריך משהו... -הוא היה החבר הכי טוב שלי!
למרות שהוא היה עיוור הוא ראה דבריפ שאפילו אני לא ראיתי...
היינו הולכים ברחוב והייתי מזהיר אותו ממדרגות, עליות, ירידות
וכאלה...
כל הזמן אנשים דיברו מאחורי הגב, היו מצביעים עלינו הרבה
האמהות הרחיקו את הילדים ממנו...!

את האמת הוא הכיר את העולם יותר טוב ממני!
פעם אחת שהלכנו אליו הבייתה הוא הזהיר אותי ממדרגה...-
הכל בגלל שהוא התרגל לאיך שהכל בנוי!
אבל לחשוב על כל הנפילות שהוא נפל עד שהוא הבין שיש שם מדרגה!

הוא היה נוהג לספר לי על איך שפעם העולם לפני התאונה הוא היה
רואה את העולם ובוכה, כי מרגע לרגע הוא נהרס יותר!
הוא אמר שצריך להעריך את הטבע ולא לנצל אותו
בזכותו אני לא אכלתי בשר ולא עשיתי דבר שפוגע בטבע!

יום אחד כשהלכנו לטיול צופים... -היחיד שנפל תמיד היה אני!
בלילה אחרי המדורה שהדלקנו בא אלינו ילד ואמר- "אני רוצה
למות."
ואז הוא אמר לי שהילד הזה סובל בבית והוא בנאדם עצוב...
חשבתי- איך עיוור יודע על הילד הזה דברים אם הוא אפילו לא ראה
אותו?
הרהרתי לגבי זה בזמן שהלכנו לישון...
כשקמתי ראיתי אותו -ליד השק שינה שלי
עם מקל ההליכה לידו...
הוא נחנק ע"י נחש...

למה הוא?!?! הבנאדם שאהב את הטבע-הטבע הורג אותו...?!?!
מאז הילד שרצה למות מעריך את החים...
ואני? -שתקתי לעולמים- לעיוורים בפנים אסור לדבר כי הם רואים
רק את החיצוניות ולא מתעמקים בפנימיות!

והוא?-הוא מת ונקבר בבית קברות רגיל
לדעתי היו צריכים לקבור אותו עם כתר שחרוטה עליו עיין!!!