ישבנו שם על איזה ספסל ענני שכזה שתינו קצת צחקנו, חשבנו
לעצמנו איך נמלא את הזמן. בכל זאת אנחנו חבורה של מלאכים-
ומלאכים אמורים לעשות דברים מאד מיוחדים מאד מרשימים. אז מלאך
א התחיל ואמר שאולי כדאי להציע איזה הצעה לבנות איזה מבנה חדש
בגן העדן. מלאך ב דחה את הרעיון בגוזמה ואם כבר משהו מיוחד אז
שיהיה איזשהי מחווה לרב מלאך. אבל אף אחד מאיתנו לא ממש אוהב
את רב מלאך. אז ויתרנו על זה. המשכנו לזרוק הצעות ומלאך ש אמר
אז שלדעתו צריך לעשות פרויקט מעין יום כיף לחבר'ה מגיהנום-
משהו חינוכי כזה שיעשו קצת כיף וגם יראו מה הפסידו בגלל כל
הבלאגן שהיה להם למטה. "זה לא מגיע להם, רד מזה" אני עניתי לו.
ובאמת אני לא חושב שמגיע להם לראות את גן עדן. המשכנו וחשבנו
עד שהגיעה שעת ארוחת הערב. כולנו קמנו בעייפות שנבעה כנראה
משיעמום. הלכנו לעבר חדר האוכל הקוסמי. התיישבנו הקשבנו לברכתו
של רב המלאך ופצחנו בארוחה. פתאום עלה בראשי רעיון אדיר.
נזכרתי מכל ההצצות שלי למטה ונזכרתי בדבר שריגש אותי לגמרי.
"נעלה הפקה!!!". כמה מלאכים המשיכו לאכל וכמה מהם זרקו לעברי
מבט תם. הם לא יודעים מה זה הפקה... ניגשתי אחרי האוכל לרב
מלאך וביקשתי שיארגן איזה ערב הסבר למלאכים ושיכול להיות נורא
נחמד, מגבש ומעניין. להפתעתי הוא אהב את הרעיון ובאמת גיבש
מעין אסיפת מלאכים. כולם הגיעו בציפייה לקבל איזה נאום או סתם
הרצאה משעממת על הוראות חדשות איך להתייחס לחבר'ה החדשים
שמגיעים מלמטה. "ובכן," פתח ואמר רב מלאך "קיבלתי הצעה מעניינת
ממלאך ת להעלות הפקה. מכיוון שאף אחד מכם לא ביקר למטה ואינכם
יודעים מה זה קיבצתי מעט חומר על העניין. אתם לוקחים נושא
שמעניין אתכם, מרגש אתכם, מסקרן אתכם. מחלקים לכל מלאך תפקיד
לדוגמא- אהממ איך קוראים לבחור החדש שהגיע היום? ליאור. לדוגמא
נותנים לו שם, משהו להביע. כך אתם מעלים מעין הצגה. אתם מציגים
את הרעיון שלכם בצורה מקורית-מרגשת עצובה מצחיקה. עם מקסימום
השקעה כמובן אורות מיוחדים תלבושות וכיוצא בזה. משהו לא
ברור?". המלאכים שתקו. פעם ראשונה שהם שומעים על דבר כזה. "אני
רוצה ללכת על זה". אמר מלאך ל. "גם אני" צעק מלאך ו. לאט לאט
הם נדלקו על הרעיון. כבר מאז ידעתי שאני אהיה האחראי. הרעיון
קסם לי. בערב קבענו אסיפה ב"אפ וורלד באר". כולם הגיעו אמנם
באיחור קל. "תראו" פתחתי ואמרתי. "אני רוצה ללכת על זה בגדול.
אנחנו נעלה כאן הפקה עולמית. במימדים רחבים עד כדי כך שנוריד
אותה אפילו למטה!!!" "למטה?!" שאל מלאך א. "כן למה לא? הגידו
לי אם אין דבר גאוני מזה, מאשר לעלות הפקה על חייהם של המלאכים
בגן העדן?!" הרעיון פשוט קפץ לי לראש בין רגע. המלאכים החלו
להרים כוסיות, לשתות, לצחוק ולהתלהב. החלטנו שאנחנו הולכים על
זה ובגדול.
החלטנו שכל מלאך ישחק- איך לא- את עצמו. אפילו החלטנו לשתף את
רב מלאך. וגם הוא די התלהב מהרעיון. מעולם לא ראיתי את גן העדן
כל כך פעיל ומשולהב. מלאכיות ישבו נצחים שלמים והכינו ביגוד
מיוחד, ועיטורים לכנפיים. זקני המלאכים חיברו מנגינות יפהיפיות
על הנבל. כמה מלאכיות צעירות חיברו כמה ריקודים נחמדים, ואני
ישבתי וחשבתי על מה כל מלאך יגיד. בסופו של עניין הרעיון יצא
לפועל. העלנו הפקה על האופן בו מגיע אדם מלמטה ואיזה שלבים הוא
עובר בדרך הפיצולים.
למרותו של רב מלאך אפילו הכנסנו כמה סצנות על הגיהנום.
ואז הגיע היום הגדול כולם מוכנים ומזומנים להוריד את ההפקה
היפה שלנו ארצה לעולם. רב מלאך אירגן את כל הסידורים וכולם
עמדו מוכנים ומזומנים לגיחה הקצרה שלנו למטה. לרגע אחד קטן גן
העדן עצר דום. התמלא בחושך. דממה. ולפתע כמו מתוך חלום פקחנו
עיניים ומצאנו עצמנו עומדים על אספלט שחור כמה גושי פח עם
צמיגי גומי מציפים את האספלט, שקצותיו נגמרו במעין בטון גבוה
במקצת. מולנו ניצב מבנה ענק ועליו רשום- "ברוכים הבאים
ארצה-תיאטרון הסימטה".
נכנסנו היישר אל מאחורי הקלעים והתחלנו בהכנות. לסופו של עניין
היינו כולנו מוכנים. האורות הציפו את האולם הגדול והמסך נפתח.
מולנו נחשפו אלפי פרצופים, אנשים, גופות חסרות כנפיים, לבושים
בבדים שהזכירו את בגדי ההצגה שלנו. מהר מאד התאפסנו. הצגנו את
ההצגה בצורה הכי גאה שיש הלך מצוין, הלך כל כך טוב שאפילו
העיניים שלי הזילו מעט שיקוי...
ואז לפתע, כשאלפי הגופות עמדו ומחאו כפיים בהתרגשות קם אדם, עם
הופעה מוזרה במקצת. הבעה של כעס רב הייתה על פניו. עיניו היו
רטובות משום מה. והוא פצח בצרחות היסטריות על מנת להשתיק את
הקהל. "הפסיקו!!! סיתמווו" הוא צרח בכל כוחו. "הפסיקו
!שקטו!!!". רב מלאך לא הבין מה קרה לאותו אדם. לקח את המגביר
קול ואמר-"סלח לי אדוני קיימת בעיה כלשהי?" האדם נעמד תוהה,
בוהה, לפתע זועם. "אתה שואל אותי אם קיימת אצלי איזשהי בעיה?
זה מה שאתה שואל?" "למען האמת, כן.." ענה לו רב מלאך בחיוך.
"שאלה אחת לי אליך אדון מלאך מכובד שכמוך. אם כולכם חבורה יפה
כזאתי של מלאכים אזרתם עוז אומץ וכח וירדתם אלינו לעולמנו
המסריח מה מגן העדן הנצחי שלכם. הסבר לי זאת. איפה אלוהים???
לו לא היה זמן לרדת לפה. בהפקה השמיימית שלכם, מי בדיוק משחק
את אלוהים??"
האולם נדם. מבטי הגופות היו עייפים, מיואשים כאלה. כאילו כולם
חושבים אותו דבר אבל נגמר להם הכח לשאול את השאלה הזו. ולמען
האמת ככל שהתאמצתי לחשוב, לא היה לי מה לאמר לאדון הכועס.
הרגשה מוזרה תקפה אותי לפתע. חשתי לפתע בכל הריחות מבחוץ. ריח
הגשם, ריח הפיח הבוקע מן המכוניות. במהירות מוזרה התחלתי
להרגיש... אנושי. רב מלאך עמד שותק. הבעה חסרת מבע נמרחה על
פניו. האדון הזועם הפך לפתע לאדון מסביר... "שלא תבין לא נכון.
עליכם אין לנו כל כעס. באמת. אתם נראים מלאכים טובים. אבל שאלת
השאלות המטרידה את רובנו היא איפה האלוהים שלכם. איפה הוא
האלוהים שלנו. כי אנחנו מחפשים אותו כבר די הרבה זמן. אבל משום
מה הוא מסרב להופיע. אם יהיה לכם זמן להביט על העולם כמה ימים.
לכו לים הגדול והכחול. דרכו על החול הרך, תטבלו במים המלוחים
הכל כך אוהבים האלה. הביטו על השמיים מלמטה לפעמים. כמה כחולים
ויפים הם. כמה הם רחבים, חסרי סוף. הביטו בעיניהם של הילדים.
בחיוכיהם. הביטו בעיניהם של האוהבים. תחושו חיבוק אמיתי, או
קבלו נשיקה מאם אמיתית. תתעייפו ותישנו שינה כל כך מתוקה שיהיה
לכם תענוג לקום. תיצרו, אמנות. צחקו בקול כל כך חזק עד שתהיו
צרודים. תפחדו עד כדי צרחות. תאהבו, תתרגשו, תחושו. לדברים
הנפלאים האלה חייבים להיות יד בריאתו של דבר קסום. והיינו
שמחים לדעת מיהו. או לכל הפחות לדעת אם קיים. אם קיים הכח הזה
שלצד העולם היפה יצר לכם את הגיהנום. יצר לנו את הפשע, את
הגניבה, את הבגידה, את הרגשת החנק, הרגשת חוסר האונים
והאיבדון. מי שיצר את הפרידות, את הכאב, מי שיצר את הטביעה בים
היפה. מי שיצר את המוות שלוקח ילדים אוהבים, ואמהות. מי שיצר
את החוסר הצדקה לכל החפים מפשע, מי שיצר את הרוע שמשתלט על
אנשים טובים מדי, מי שיצר את המחלות שמשחיתות את הגוף המדהים
שהוא עצמו נתן לנו.
אבל לאותו כח כל כך חזק, לא היה אפילו תפקיד בהצגה שלכם. כלום,
הוא אפילו לא הוזכר. וזה לא סתם-אתם מגן עדן, אתם חיים אתו
באותו בית. ותראו מה זה, מעולם לא שמעתם עליו. כנראה שלא משנה
אם אתה חי בגיהנום, בגן עדן או אפילו בעולם הפשוט כביכול שלנו,
בכל מקום, אין את מי שישחק את אלוהים. אחרי כל המעשים שהוא
עשה, אין לו תפקיד באף אחד מהמקומות שיצר. אתם בכלל לא מלאכים.
אתם סתם אנשים מתים שנמחק להם הזיכרון. ואם יום אחד בתקופה
הקרובה, הוא ירגיש שהוא רוצתה להופיע, תמסרו לו, שיום חמישי
פנוי בתיאטרון הסימטה. ושלא ידאג יבואו המון. הוא הצגה די
טובה."