אני תמיד מתחיל בשאלה, לפעמים אני מרגיש שרק שאלות יש בעולם
ותשובות אני לא מוצא.
אבל, לפעמים, כשאני ממש מנסה, אני מצליח להמציא לי הסברים.
אז למה אני ככה?
למה את ככה?
למה המצב הזה ככה?
אולי בגלל שאת כמו בת יענה, את קוברת את הראש בחול בכל פעם שאת
שהצרות שלך, אני, יעלמו.
את כמו סם, ממכרת ונותנת לי אשליה של אושר אבל בלי לשים לב, את
הורגת אותי לאט לאט מבפנים.
אך, בעצם, כשאני מסתכל על הכל מחדש אני רואה את התשובות.
אולי את בורחת מבעיה, אבל הבעיה הזאת היא לא אני.
ואולי את סם...
סם החיים!