בין חבלים עבים אני קשורה,
טמונה בלחצים שאתה מעביר לתוכי,
מתוך ברירה,
כאובה,
מרוקנת מעצמי, ומלאה בשתיקותיך,
החבל מהודק טוב על ידיי בעזרת שתי יידיך.
אתה מתקרב,
אני יודעת שאסור,
מרימה ראשי אל תוך עייניך,
ומבקשת את השיחרור,
אני יודעת למה באת ומה איני יכולה לבקש,
אך רוצה להרגיש את גופי בוער משעוות הנר.
אתה לוחש לי את שמי,
אתה לוחש לי את הכינוי שלי שהענקת בכבוד,
זה כמו לעבור מסע שלם של כומתה.
את התג אני אשיג,
אך את הכבוד לעולם לא,
הוא טמון בין זרועותייך,
ואני אוהבת אותו כשהוא שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|