רעש בחוץ ורעש בפנים,
נשמתי צועקת, זועקת למרומים.
"רוצה שקט ואין מנוס מהחשכה"
והשקט שבי אבד במעמקים,
במקומות אפלים.

סערות ורוחות עזות מתחוללות בגופי,
חוסר שקט פנימי.
רוצה אני לברוח, להימנע מהקיים,
מנסה אני בכל הדרכים, בכל צורה,
לראות את האמת, לראות את התשובה.

בקשתי, התחננתי לבורא עולם,
שייתן לי את הכוח להתמודד עם הקיים.
שאוכל להביט במראה ולראות אישה,
במקום רוח פרצים,מסעירה.
חיפשתי מוצא בדרכים קלות,
חשבתי שאמצא תשובה ומצאתי מלחמה,
כי הבורא אמר לי הכול טמון באהבה.

הסערה הפכה לזרימה רכה,
הרוחות פסקו והשקט שבי,
עלה מהמעמקים,
כי מצאתי את הדרך, מצאתי אמונה,
בחרתי ללכת בדרך הנכונה.
בחרתי להביט במראה ולהתמודד עם הסערה,
בחרתי לאהוב את מה שאני לא מסוגלת לאהוב,
בחרתי להביט על החיים ולראות את יופיים,
בחרתי להתמודד עם העובדה שחיי תלויים בי,
שלבחירותיי השלכה לטוב ולרע
ושיש לי את הכוח לשנות את התמונה.
יש אנשים שיודעים את הדרך ויש אנשים שהולכים בה,
יש אנשים ששומעים אך אינם מקשיבים,
יש אנשים שהולכים מתים בעודם חיים.
השקט שבי מצא שלווה,
כי בחרתי באהבה.