את המנגל המסורתי של יום-העצמאות עשינו ליד הבית של סבתא,
בפארק הלאומי של רמת-גן, במקום שערכנו אותו כל שנה, מאז שאבא
החליט שצריך, כי ככה מתנהגים ישראלים. אמא דיברה עם סבתא על כך
שיוסי לא יוצא בכלל עם בחורות ואבא אמר שאולי יוסי הומו וטפח
חזק על כתפו של יוסי, וכמעט העיף אותו מכסא הפלסטיק שעליו ישב,
ואמר לו שהוא רק צוחק, כי לא יכול להיות שיהיו לנו מתרוממים
במשפחה, גם אם זאת המשפחה של אמא ואין בה גברים אמיתיים כמוהו.
חוץ מזה, הוסיף ברצינות, יוסי מת על המשחקים של מכבי. כולם
צחקו, חוץ מיוסי, שקבר את פניו בצלחת הסלט שלו ושיחק בשקט עם
מלפפון, מבלי להתעניין בהמשך השיחה על הנצחונות של מכבי ועל
דקות המשחק שניקולה וויצ'יץ' קיבל.
גם ברכה כנראה לא ממש התעניינה בכדורסל, משום שהיא קמה מהשולחן
ולקחה אותי איתה. היא נשכבה על הדשא והניחה לי לשחק קצת עם
הכלב הקטן שהתרוצץ שם, כשהיא נהנית מהשמש שחיממה את הפיקניק
המשפחתי שלנו. היא הגיעה עם נעלי עקב לפארק, למרות שמאוד לא
נוח ללכת איתן על הדשא, כמו שגיליתי אחרי שנרדמה. אבא התחיל
לצעוק עליי שאוריד אותן, בגלל שאלה נעליים של נשים ולא של
וויצ'יצ'ים לעתיד, כמוני. אחר-כך הוא התחיל לצעוק גם על ברכה,
כי בגללה הבן שלו עוד יהפוך לדראג-קווין אוכל בתחת.
אבא חזר לשולחן והחליף את יוסי, שניפנף בעייפות על המנגל עם
חתיכת קרטון ונראה משועמם לחלוטין. רציתי לגשת אל אבא, שילמד
אותי איך לנפנף ויספר לי על מכבי, אבל פחדתי שיצעק עליי שוב
והתחלתי לבכות. יוסי שם לב שבכיתי והתקדם אליי במהירות, ולאחר
שהסתכל מסביב כדי לוודא שאבא מסתכל, סטר לי בחוזקה ואמר לי
להפסיק לבכות כמו נקבה.