מתרחק לפסגת העולם
חושב על הדרך חזרה
כשכל העולם בשלו ממשיך,
יתכן שאיבדתי את המטרה.

כמו ציור שדוהה עם הזמן
מנסה לשמור על הרמה,
צריך לצאת מהקוים, לבד
ובאותה נשיפה מחפש במה.

ולמה את לא פה?
ואולי גם את חלק מהמסגרת?
המרחק בין הכרה למעשה
שווה למחשבה וראייה עיוורת.

יקירה, תפקיד ראשי במחזה
כי כמה פשוט אחורה להביט
כמו נוגע שוב בשעוות הנר
כואב ורגע עובר,
וכמה אני רוצה את המבט קדימה להסיט.

ולמה את לא פה?
ואולי גם את חלק מהמסגרת?
המרחק בין הכרה למעשה
שווה למחשבה וראייה עיוורת.