האופק משחיר
אין עתיד
כי האור שהאיר
כבר כבה.
ירח זכוכית
בתוך שמיים זרועי כוכבים,
נזרק ונסדק בגללך.
בוא איתי ונדביק ביחד את השברים,
נשלים ת'חסר,
נצמצם פערים,
חבוקים נשאר?
נבוכים, לא בוכים.

ההווה השחיר,
הוא שחור לי עכשיו.
והירח לא מאיר
את השברים אי אפשר להחזיר.
ירח שבור,
בתוך שמיים עם כוכב אחד בודד,
נזרק ונשאר שבור בגללך.
אל תבוא, תלך איתה
ותשלים לה את החסר,
תצמצם פערים ותפצע גם אותה
כמו שהשארת אותי על הרצפה,
נבוכה... ובוכה...